מערת המכפלה

אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו החיילים למערת המכפלה בחברון. צריך לזכור כי למרות שבמערה זו קבורים האבות והאימהות לא נתנו הערבים רשות ליהודים להיכנס למערה, הם אמרו שאברהם יצחק ויעקב שייכים רק להם, ונתנו ליהודים רשות לעלות עד המדרגה השביעית.
לאחר המלחמה כששחררנו את חברון שלח הרב ניסים את הרב מרדכי אליהו לטפל במערת המכפלה ובכותל ובקבר רחל. כשהיו במערה נכנסו החיילים בפעם הראשונה אחרי הקרבות. היו שם הרבה חיילים וגדולי המפקדים של צה"ל ועוד כמה רבנים חשובים.
החיילים חלקם פצועים חלקם רעבים והרבה מהם עייפים לאחר כמה ימי לחימה ושראו שם שטיחים ישנו עליהם. פתאום יצא השייח של המערה – ג'עברי – והתחיל לצעוק על המפקדים ועל החיילים: תצאו מהמערה הזאת אתם לא מכבדים אותה, אנחנו המוסלמים כשבאים לכאן רוחצים את הידיים 5 פעמים מורידים את הנעליים. ואתם ישנים פה ואוכלים פה ועולים על השטיחים עם הנעלים המלוכלכות שלכם – אין לכם כבוד למקום הקדוש הזה – צאו מהמערה!
כולם שתקו חוץ מהרב אליהו
אמר לו הרב תקשיב יא שייח! אתה יודע שאם יבוא משרת לפני המלך עם בגדים מלוכלכים ויגיש לו אוכל עם מגש מלוכלך לפני כל השרים אחת דתו להמית. אבל אם הבן של המלך, שלא היה בבית אמא ואבא הרבה שנים ואביו דאג לו ואמו בכתה עליו בלילות – אם הבן הזה יבוא אחרי שנים של נדודים בלי להזמין תור ויבוא עם בגדים קרועים ומאובקים וייכנס לאמצע ישיבת השרים ויאמר: אבא, חזרתי! אמא, חזרתי הביתה! אביו ואמו יחבקו אותו בכל לב למרות הבגדים הקרועים והמאובקים – זה הבן שלהם.
תקשיב יא שייח! אברהם זה אבא שלנו. שרה זו אמא שלנו. אנחנו מתנהגים פה כמו בבית. אתם בני אל-פטמה – בני השפחה – הגר. אתם מתנהגים כמו שראוי למשרת להתנהג, ואנחנו מתנהגים כמו שראוי לבנים להתנהג.
השייח האדים כולו מבושה – גם סתמו את פיו וגם קראו לו בן השפחה. הוא נעלב, הסתובב על מקומו וחזר לחדרו בכעס גדול. אותם קצינים בכירים שהיו שם פנו לרב מייד ואמרו לו: מה עשית? אנחנו רוצים דו קיום עם הערבים בשלום, למה הרגזת אותו?
ענה להם הרב: צריך לומר להם את האמת, רק כך הם מבינים!
כך נמשך הוויכוח כמה דקות עד שהדלת של השייח נפתחה. הוא יצא כפוף כולו נרגש ואמר לרב בחנפנות: יא חכם יא סידי בבקשה סליחה!
הרב פנה למפקדים הבכירים ואמר להם: אתם רואים איזו שפה הם מבינים!