מעשה ברמאי ורעב

מעשה ברמאי אחד רעב, שישב על פרשת דרכים וחיכה לקורבנו כדי למלאות את תאוות רעבונו. לפתע ראה אדם שנראה כתייר ובעל חזות מכובדת. ניגש אליו ופתח עמו בדברים, ושאלו לשמו ולמשפחתו ולמקום מגוריו. כשנודע לו כי הוא מאיזור פלוני ואביו שמו אלמוני, סיפר לו בהתרגשות כי הוא מכר ותיק של אביו, והוא כל כך מתרגש לפגוש את בנו, עד שהוא מרגיש חובה להזמינו למסעדה יוקרתית על חשבונו, כי לא בכל יום מזדמן לו לפגוש אנשים יקרים וחשובים כמותו.

אותו תמים, הלך אחריו למסעדה בקרבת מקום, כשהרמאי מספר לו זיכרונות מן העבר עליו ועל אביו, ובמתק שפתיים כבש את לבו. כשנכנסו למסעדה, פנה הרמאי לבעליה כשהוא מתבודד עמו, וסיפר לו בחשאי, כי האיש אשר מתלווה עמו הינו הבוס שלו והוא עשיר גדול שבא מדרך רחוקה, ולא אכל יום שלם, לכן יש לפנק אותו בכל מיני משמנים ומטעמים שיש במסעדה, כולל מנה ראשונה ושנייה וכו' ולא ישכח גם את הסיגר לאחר הקינוח.

נכנס האורח התמים פנימה, החל יושב ומתענג על הסעודה כשהוא מודה לה' על הפגישה שזימן לו, אוכל מכל מה שמוגש לשולחן לתיאבון, כשהרמאי כל הזמן מזמין לשניהם מהמאכלים המשובחים ביותר, ופיו לא מפסיק להלל ולשבח את ידידותו העמוקה שלו ושל אביו, וכמה הוא שמח לפנק את בנו על חשבונו.

בסיום הסעודה, כשצוות המנגנים מסביבם מנגן לכבודם ברקע, מבקש הרמאי באדיבות מן האורח התמים רשות לצאת להתפנות, כשהוא ניגש לבעל הבית ביחידות ואומר לפניו, כי הבוס שלו מבקש להגיש חשבון, והוא ממהר לצאת להביא לפניו את הלימוזין מן החניה.

יצא הרמאי ונמלט מן המקום כל עוד נפשו בו, בהותירו את אורחו לבד מעשן סיגר לאחר הקפה והקינוח מן עוגת הטורט שהוגשה לפניו, ונהנה מהצלילים הנעימים, וחושב לעצמו "איזה בר מזל הנני".

בנתיים, מגיע אל האורח רב המלצרים, ומגיש לפניו חשבון על צלחת מעוטרת בסוכריות, וזיקוק קטן במרכזה. כשראה האורח את החשבון, נחרד מהסכום, והתנצל בשם מארחו הרמאי, כי עוד מעט קט הוא יבוא, וישלם בקופה את החשבון. השיב לו רב המלצרים נחרצות: האורח כבר יצא, ומי שמשלם את החשבון זה אתה.

לא הועילו לאורח התמים כל תירוציו ותחנוניו, כי הוא מוזמן ולא מזמין, וכי נזדמן שלא בזמן לזימון לא מתוזמן, ונפל קורבן לאיש רמאי ורב מעללים. תוך כדי התנצלות רמז רב המלצרים לשני ענקים גברתנים שנגשו אליו, והכו בו מכות נמרצות, והפשיטוהו מבגדיו, ולקחו לו את כל רכושו, כשהם זורקים אותו מגרם המדרגות בבוז גדול, מבלי להתייחס לקול צעקותיו הרמות, לעיני כל הסועדים במסעדה ולעיני העוברים ושבים ברחוב.
הנמשל

אותו רמאי הוא יצר הרע אשר מפתה את האדם ליהנות מהעולם הזה באיסור כשהוא אומר לו; אל דאגה, אני מרשה לך הכל. אכול ושתה בלי ברכה, פנק את גופך מכל הבא ליד, כל מה שבא לך עשה, כי הרי כך אמרו חז"ל: לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם, העולם שלך עשה כטוב בעיניך.

מגיע יום הפקודה, יום בו צריך אדם לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכשהוא נתבע על מעשיו, מחפש הוא את אותו יצר הרע שימליץ טוב בעדו, כיון שעל דעת תורה עשה הכל. אך לא דובים ולא יער.

יצר הרע עזבו כבר בכניסתו לקבר, שם האדם משלם על כל מה שנהנה מהעולם הזה ביסורים קשים, ולא עוזר לו שום תירוצים כי נתפתה ליצרו הרמאי שהותירו לבד בדין, אלא נזרק הוא בביזיון גדול לגיהנם על ידי מלאכי חבלה, מבלי להתייחס לקול צעקותיו הרמות ותחנוניו.