סיפור מרגש "אל תשלח ידך אל הנער"

מעשה היה באשה באמריקה בשם ג'ולי ארמס שהרגישה בשבוע העשרים להריונה, כי משהו בעובר הנמצא בבטנה לא כשורה. האם הלכה להיבדק בדיקת אולטרא סאונד, ובצילומים התגלה לחרדתה, כי העובר אובחן עם חוליה שסועה בעמוד השדרה, כאשר מום זה הוא מום מולד המתאפיין בפיצול עמוד השדרה. חייהם של ההורים נהפכו לסיוט, היה ברור להם שהתינוק לא יישאר בחיים אם יורחק מרחם אימו. למזלם של ההורים ג'ולי ארמס, אימו של העובר, היתה אחות מיילדת באטלנטה, ומן הסתם הכירה גם את טובי הרופאים בבית החולים שבו היא הייתה עובדת.


בבית החולים הסבירו להורים, שבכדי לתקן את החוליה השסועה בעמוד השדרה, האם צריכה לעבור ניתוח כירוגי מסובך כאשר התינוק עדיין ברחם אמו, ואז לבצע את התיקון של החוליה. הגודל הזעיר של התינוק שהיה כעשרה ס"מ בלבד, הקשה מאד על הניתוח, וכל שכן שמדובר בחוליה זעירה בגוף קטן ושברירי, וצריך מאד להיזהר שלא יצא מצב שבאו ולתקן וימצאו לבסוף מקלקלים והנזק יהיה בלתי הפיך. לשם כך היה דרוש שמבצע הניתוח, יהיה רופא מומחה משכמו ומעלה, אדם שיוכל לקחת אחריות לבצע ניתוח כירוגי מסובך שכזה.


בבית החולים המליצו לה על דר' ברונר שהיה רופא מנתח בכיר וכירוג בעל שם עולמי. האם שהייתה מיילדת הכירה את דר' ברונר וגם ידעה את שיטת עבודתו בתהליך הכירורגי המיוחד שלו, וכבר הספיקה גם לשמוע מפי אמהות שעברו תהליך דומה, על ניתוחים שביצע בהם במרכז הרפואי של אוניברסיטת ונדרבילט בנאשוויל. והמיוחד בניתוחים מיוחדים אלה, שהם היו מבוצעים כשהתינוק עדיין היה ברחם אימו. ואכן ההורים חתמו מיד על טופס הסכמה, ונקבע להם תור כבר באותו שבוע לניתוח.


ד"ר ברונר ניגש למלאכה בדחילו ורחימו, כאשר במהלך הניתוח הרופא מגיע לרחם על-ידי ניתוח קיסרי ומבצע חתך קטן ברחם כדי שיוכל לנתח את העובר, וכך החל הניתוח שנמשך זמן ארוך מהרגיל. והנה בשעה טובה לאחר שהד"ר כמעט השלים את הניתוח, קרה דבר מדהים, ששיתק את המערכת לכמה שניות. לפתע הברנש הקטן הוציא את ידו הזעירה אך המפותחת במלואה מהרחם, ואחז בחוזקה באצבעו של המנתח ולא הרפה ממנה, כאילו רוצה לומר לו, יישר כוחך על כך שהיית שליח נאמן משמיים להעניק לי חיים בריאים. לדברי הנוכחים במקום, שהיו עדים למחזה ואף צלמו את המחזה המדהים, ד"ר ברונר עמד כמשותק כמה שניות ולא הצליח להניע איבר, ועיניו החלו זולגות דמעות למראה היד שהושטה לו מתוך רחם האם, ולחצה את אצבעו בחזקה.


לאחר מכן הוא אף התבטא ואמר: מאות ניתוחים עשיתי בימי חיי, חלקם מסובכים יותר וחלקם פחות. אולם כאשר התינוק לפתע אחז באצבעי, זה היה הרגע המרגש ביותר בחיי, ולמשך שניות אף הייתי משותק ולא הצלחתי להניע אף איבר.


העולם היה עד לתהליך מדהים, ועדות לכל אלו המפקפקים בקיומו של העובר ברחם אמו. היום מחקרים הנערכים בשנים האחרונות מלמדים יותר ויותר כי עוברים במעי אמם, לא רק שיש בהם חיים, אלא שהם מסוגלים לקלוט גירויים ולהגיב לסוגי שמיעה שונים עוד בהיותם ברחם אמם. כיום סבורים החוקרים, כי כבר ביום היוולדם, מסוגלים היילודים להבחין בין העצמים שהם רואים, ואף לזהות את קול אימם. ואם נשאל מתי הספיק התינוק ללמוד את כל אלה? התשובה היא:- ברחם האם.


וזו היא תוכחה לאותם רופאים והורים שעושים הפלות לעוברים, 'אולי' משום שחושבים הם, שהעובר הוא סתם גוש בשר. מלבד הנזק הרב שגורמים לרחם האם, הם גם רוצחים באכזריות את ה"עובר" שכבר ביומו הארבעים להיותו ברחם אמו, הוא כבר יצור חי ומושלם בכל איבריו וגידיו כמובא בחז"ל (נדה ל. – ברכות ס.)


לכן גם וָלָד בגמטריא 40. ו-אֵם בגמטריא 41 יום. להורות: שרק כעבור 40 יום להריונה נקראת האשה אֵם, כיון שאז נשלם לגמרי צורת הַוָלָד בבטנה ביום ה-41. רק שהוא עדין קטן בגודל של אצבע בשביל לצאת, ונזקק עדין לשירותיה הסוציאליים של רחם אמו כדי להתפתח ולהגיע לגודל עובר נורמאלי. ולכך, דרושים 9 חודשים שהייה בבטן אמו.


תמונה זו של העובר סמואל אלכסנדר ארמס בן ה-21 שבועות שאוחז בידיו של הרופא ד"ר ברונר בעת שמטפל בו, התפרסמה בעיתון אמריקני. רבים סבורים שזו תמונת השנה אם לא תמונת העשור. התצלום לוכד את האירוע המדהים הזה בבהירות מושלמת. (התמונה בצד) העורכים הכתירו את התמונה בשם "יד של תקווה". בטקסט הוסבר ש"ידו הזעירה של העובר בן 21 השבועות סמואל אלכסנדר ארמס מגיחה מרחם אימו, ואוחזת באצבעו של ד"ר ג'וזף ברונר, כאילו הוא מודה לרופא על מתן החיים.


אימו של סמואל הקטן סיפרה: שהם בכו ימים שלמים כשראו את התמונה. היא אמרה, "התמונה מזכירה לנו, שהריון אינו מין נכות או מחלה, והעובר אינו סתם גוש בשר! אלא מדובר כאן במערכת חיים מושלמת, של איש קטן".


ולסקרנותם של רבים, סמואל התינוק נולד בריא ושלם, לאחר שהניתוח הצליח ברוך ה' במאה אחוזים.