הכירו את בריגיטה גבריאל: ערביה מלבנון שמגינה על ישראל

ריגיטה גבריאל מרצה בכל רחבי העולם על מאמציה של ישראל למען האידיאלים של דמוקרטיה וזכויות האדם. היא כותבת ספרים היוצאים להגנת זכות הקיום של ישראל וייסדה ארגון המוקדש לפיתוח המודעות ביחס לאיום שהאסלאם הקיצוני מהווה על ישראל ועל העולם המערבי. היא עומדת על כך, שהדרך היחידה להביס את הקיצוניות המוסלמית היא להתייצב בפניה ללא פשרות. "ככל שתעשו יותר פשרות, כן הם יציקו לכם יותר", היא אומרת.

הדבר המפתיע הוא שגב' גבריאל אינה ישראלית ואפילו לא יהודייה. היא נוצרייה לבנונית.

למעשה, גבריאל – אם לשניים – אפילו קיבלה איומים על חייה בשל דעותיה הפרו-ישראליות, שהיא נותנת להן ביטוי רם וברור.

בריגיטה גבריאל לא תמיד שרה שירי הלל לישראל. כמי שגדלה בארץ ערבית, היא חונכה בתרבות שהחזיקה בדעה שהיהודים רעים וישראל - אויב. "אמרו לי שישרור שלום במזרח התיכון רק אחרי שנהרוג את כל היהודים ונזרוק אותם לים", היא נזכרת.

ילדים רבים שגדלו בדרום לבנון אכן חונכו להאמין בכך. אך כשגבריאל התבגרה, היא עברה התנסויות שהובילו אותה לשנות את דעתה לתמיד.

בשנת 1975 הכריזו המוסלמים והפלסטינאים ג'יהאד על הנוצרים בלבנון וטבחו אלפי נוצרים לבנונים. בגיל עשר ראתה בריגיטה גבריאל את ביתה נהרס. משפחתה עברה למקלט, שם נשארו במשך שבע השנים הבאות. כדי להישאר בחיים היה עליה לאכול עשב ולזחול תחת אש כדורים כדי להביא מים ממעין.

ב-1982 נפגע המקלט מירי טילים והותיר את אמה פצועה קשה. היא נלקחה לבית חולים בישראל לצורך טיפול. בריגיטה התלוותה אליה.

עבור אמה, השהות בבית החולים הייתה חוויה שהצילה את חייה.

עבור בריגיטה גבריאל, הייתה זו חוויה ששינתה הן את חייה והן את הדרך שבה היא קולטת מידע. בריגיטה חדלה להאמין באופן עיוור לחדשות כפי שהן נמסרות דרך אמצעי התקשורת.

כאשר היא נכנסה לחדר המיון, הזדעזעה ממה שראתה סביבה: מאות פצועים, מוסלמים, פלסטינאים ונוצרים המטופלים כולם על ידי רופאים ישראליים. הרופאים טיפלו בכולם לפי חומרת הפצע שלהם, לא בהתאם לרקע שלהם, כך אמרה בריגיטה, שבשעתו בקושי האמינה למראה עיניה.

"הם לא ראו את הדת, הם לא ראו את ההשתייכות הפוליטית, הם ראו רק אנשים הזקוקים לעזרה, והם עזרו להם".

אילו הייתה בריגיטה יהודייה בבית חולים ערבי, כך אמרה, סביר שהיו זורקים אותה החוצה ונותנים לה למות.

היא התיידדה עם קרובי המשפחה של החיילים הישראליים השוהים בבית החולים וככל שהכירה אותם יותר, התרשמה יותר מרצונם העז להשיג שלום ומיכולתם להושיט ידם לאויב.

בפעם הראשונה בחייה, חוותה בריגיטה איכות אנושית שהיא קלטה שבני תרבותה לא מגלים כלפי אויביהם. "חוויתי את הערכים של הישראלים, שהיו מסוגלים לאהוב את אויבם ברגעים הקשים ביותר".

לפתע הבינה, שבארץ שלה מכרו לה שקרים אודות היהודים בישראל. "ארצי בגדה בי וישראל "אויבתי" הצילה אותי – זו ארץ ישראל שכיום מותקפת בשל עצם קיומה".

היה עליה לשוב ללבנון כדי לטפל בהוריה המזדקנים, אך היא נשבעה שיום אחד היא תחזור לישראל. שנתיים מאוחר יותר עקרה בריגיטה לישראל וב-1984 החלה לעבוד בישראל כעיתונאית.

עד מהרה עלתה למדרגת שדרנית ראשית לחדשות העולם, תשדיר חדשות ערב בערבית עבור טלוויזיית המזרח התיכון. בתשדיריה כיסתה את תחום רצועת הביטחון הישראלית בלבנון ואת ההתקוממות הפלסטינית בגדה המערבית.

היא נישאה לעיתונאי אמריקני ועקרה לארצות הברית, שם הקימה חברה להפקות טלוויזיה ופרסומות.

אחרי ה-11 בספטמבר ייסדה גבריאל את "הקונגרס האמריקני לאמת" (American Congress for Truth), עמותה חינוכית המוקדשת להנעת אזרחים אמריקנים לפעול כנגד הטרור והסכנה הנשקפת לציוויליזציה המערבית מפונדמנטליסטים אסלאמיים רדיקליים. ל-11 בספטמבר הייתה אמנם השפעה דרמטית על רוב אזרחי אמריקה, אך אצל בריגיטה גבריאל פרט אירוע זה על מיתר רגיש במיוחד. "זה הזכיר לי שכל העולם מאוים על ידי אותה תיאולוגיה אסלאמית רדיקלית שהצליחה להשמיד את ה"בוגדים" בלבנון".

המידע שיש לה על המצב מבפנים מאיר את עיניהם של קהלי שומעים מערביים, שאינם מבינים את המצב לאשורו. היא הופיעה בתוכניות חדשות בטלוויזיה וברדיו ומרצה בכל רחבי העולם כשהיא דוברת כמה שפות.

כיום יש לה ארגון נוסף הנקרא ACT for America ("פעל למען אמריקה"), אף הוא זרוע ארגונית שלא למטרות רווח, שצמח ומכיל כיום 60,000 חברים ו-270 סניפים בכל רחבי אמריקה.

ספריה, שחלקם זיכרונות וחלקם ספרי הנחייה, היו לרבי-מכר של הניו-יורק טיימס: "כיוון שהם שונאים: ניצולת הטרור האסלאמי מזהירה את אמריקה"1 ו- "מוכרחים לעצור אותם: מדוע עלינו להביס את האסלאם הרדיקלי וכיצד נוכל לעשות זאת".2

גבריאל, למרות העובדה שהיא מרצה לקהל רב ברחבי העולם כולו, מוצאת כי היהודים האורתודוכסים נמנים על מעריציה הגדולים ביותר. "הם מבינים את המציאות של השנאה הערבית והם לא מחפשים להיות פוליטקלי קורקט", כך אמרה. "הם עומדים ומריעים לכל מי שיוצא להגנת ישראל בלי להתנצל על אהבת ישראל שלו".

ומה עם שכניה הקודמים בביתה שבלבנון? רובם מוחאים כפיים בסתר לפועלה ומאמציה. בסתר, כיוון שאם יביעו תמיכה בה או בישראל בפומבי, הם עשויים להיענש קשות על ידי השלטונות. "לבנון נקרעה ונהרסה בידי קיצוניים מוסלמים. אף שהלבנונים הנוצרים אומרים דברים נגד ישראל בפומבי, הרי בתוך בתיהם הם מעודדים את ישראל ומקווים שישראל תביס את הפנאטים האסלאמיים. הם לא יעיזו לבטא את הדעות הללו בפומבי מתוך חשש לחייהם. הם כותבים לי מכתבים ומודים לי על כך שאני מדברת ואומרים לי שקולם הוא הדובר מגרוני".