סיפור מרגש – גילגולה של שרשרת.

מאת: הרב כתריאל משולמי.

במלחמת העולם השניה, היו יהודים שהגיעו למחנות הריכוז וזרקו את חפציהם הדלים מחוץ לגדר, אולי בתקווה שיום אחד יצליחו לברוח ולאסוף אותם. הנאצים ימח שמם, הורו לפולנים בסביבה לאסוף את החפצים האלה לעצמם.

יום אחד ראו שתי פולניות "משלוח "חדש של נשים, שהגיעו למחנה, וביניהן היתה אשה עם מעיל טוב גדול ומרווח, שנראה היה חם מאד. הנשים החליטו להפיל את האשה, ולהיאבק איתה כדי ולקחת לה את המעיל, וכך הן עשו, כמובן שבכיסי המעיל הן מצאו אוצרות רבים, אך המעיל נשאר כבד גם לאחר שרוקנו אותו. הן המשיכו לחפש ומצאו כיס נסתר. כשפתחו את הכיס, הן גילו לתדהמתן תינוקת קטנה בת חודשיים. אחת הנשים אמרה לחברתה: אני אקח את התינוקת ואגדל אותה כבת. ואכן כך היא עשתה. היא לקחה את התינוקת, וגידלה אותה באהבה.

לימים התינוקת גדלה והפכה לרופאת ילדים. לאחר שנים מתה ה"אם" המאמצת. לאחר כמה ימים מאז מותה של האם המאמצת, התקשרה אשה אחת אלמונית אל הרופאה ואמרה לה: תשמעי לאחר שאימך נפטרה, – אני חייבת לספר לך סוד. כן, אמרה הרופאה בסקרנות לקול שמעבר לטלפון. ואז האלמונית אמרה לה: את אינך בתה של "אמך" אלא את תינוקת יהודיה שנמצאה במחנה הריכוז. וסיפרה לה את כל הסיפור.

הרופאה קבלה הלם, עכשיו היא גם הבינה מדוע למרות שנאתם של בני משפחתה ליהודים היא תמיד הרגישה זיקה אליהם ולבה היה מתמלא רחמים כשהיתה רואה פולנים שהיו מבזים יהודים שעוד שרדו מהשואה. אולם היא מיד התעשתה ושאלה אותה: האם יש לך הוכחה לכך? והאישה אמרה לה: כשמצאנו אותך, היתה עליך שרשרת מזהב עם ריקועים משונים, יכול להיות שזה משהו שכתוב בעברית, אינני יודעת אך אם תרצי אותה, תחפשי בביתך אולי תמצאי אותה, והיא תשמש לך כהוכחה ואולי גם כזהות למוצאך.

הרופאה הודתה לאלמונית, ומיד החלה בחיפושים אחר השרשרת. ואכן לאחר חיפוש קצר בקופסת התכשיטים של אמה המאמצת, היא מצאה את השרשרת, אולם היא לא הבינה מאומה ממה שהיה כתוב בשרשרת.

לאחר זמן מה, כך נסעה הרופאה לחופשה באירופה. ובעודה משוטטת לה ראתה שני בחורים שנראו לה כיהודים. היא פנתה אליהם וסיפרה להם את הסיפור, ואמרה להם שהיא רוצה לדעת אם אכן היא יהודיה, ומה כתוב בשרשרת. הם אמרו לה את השם שכתוב בשרשרת, ואמרו שבקשר לשאלתה, כדאי שהיא תכתוב לרבי מלובאוויטש ותשאל אותו.

היא אכן עשתה כדבריהם, וכתבה לרבי שהשיב לה: אין לך מה לדאוג, את יהודיה, ובמקום לטפל בפולנים, תעלי לארץ הקודש – ארץ ישראל, ושם תטפלי בילדים יהודים. הרופאה שמעה לעצת הרבי ועלתה לארץ לירושלים, לאחר שלמדה באולפן עברית והתקרבה ליהדות, היא נשאה לבחור יהודי, וגם התקבלה לעבודה בבית חולים בירושלים.

יום אחד בעודה מטיילת עם בעלה ברחובות ירושלים ונהנים מאוירה הצח של ירושלים, נשמע לפתע פיצוץ אדיר, שבא מכיוון מסעדת סבארו הסמוכה. ההמולה היתה רבה, וזעקות שבר נשמעו מכל עבר, הן של הפצועים, והן של קרובי משפחה שאבדו את קרוביהם. הרופאה ובעלה מיהרו אף הם למקום האירוע לטפל בפצועים, ולאחר הטיפול הראשוני אמרה הרופאה לבעלה שיסע הביתה, והיא תגיע לבי"ח עם האמבולנס כדי לטפל בפצועים.

היא הגיעה לבי"ח עם הפצועים, וטפלה בהם במסירות. לפתע הגיע אדם מבוגר פולני שנראה מאד מבוהל, ואמר שהוא מחפש את נכדתו שהיתה איתו בפיגוע ומכיון שלא היה מקום באמבולנס היא התפנתה לבד והוא הגיע לבית החולים באופן עצמאי. הוא היה מאד נרגש, שטף דיבורו היה מהיר ומגמגם ואיש לא הצליח להבין מדבריו, מי הילדה ומה שמה.

כשראתה הרופאה את ההמולה סביבו, היא נגשה אליו במטרה לעזור כמה שאפשר והגישה לו כוס מים והושיבה אותו על כיסא וניסתה קודם להרגיע אותו, וכשנרגע קמעה היא שאלה אותו לתיאור הילדה ולשמה. לאחר שנתן לה פרטים הוסיף הזקן ואמר לה שיש לילדה שרשרת עם השם על הצוואר. הרופאה התנדבה לעזור לו למצוא את הילדה, ואכן הם מצאו אותה באחד המיטות בחדר מיון ומצבה היה בסדר יחסית אלא שהיא סבלה מפצעים קלים ומהלם שקבלה בעקבות הפיצוץ העז וההמולה שהיתה מסביב. הרופאה נגשה לילדה החמודה והחלה ללטף את שערה בחום לבבי כשהיא מרגיעה את הזקן הנסער שהנה הכל ברוך השם בסדר.

ואז לפתע הרופאה החוירה ופניה קפאו על מקומם. עכשיו היא היתה נסערת והזקן כבר הספיק להירגע. היא הבחינה בשרשרת שהיתה על צואר הילדה, ושאלה את הזקן: סלח לי, אבל מהיכן השרשרת הזאת שיש לנכדתך על הצואר? הוא השיב לה בתמיה: מה זאת אומרת מהיכן? אני צורף, ואני עשיתי אותה. הרופאה המשיכה לשאול בקול רועד: האם ידוע לך היכן אפשר להשיג שרשראות כאלה? היכן מוכרים אותן? הזקן השיב לה: אין כאלה בכל העולם! אני בעצמי הכנתי רק שתי שרשראות כאלו בשביל שתי בנותי היקרות, שאחת מהן היא האמא של הילדה הפצועה ששוכבת כאן, והשרשרת השניה אמר, כשהוא מוציא אנחה מפיו, היתה על בתי השניה, שנרצחה בשואה בסוף מלחמת העולם השניה.

הזקן לא הספיק לסיים את המשפט, ונשמעה חבטה, ולפתע ראה הזקן, כי הרופאה שהיתה לצדו, היתה מוטלת על הרצפה מעולפת. למקום הוזעק צוות רפואי שנזקק עתה לטפל ברופאה, וכשהתעוררה מעלפונה היא הביטה בזקן שעמד מודאג לידה, וגלתה לו את השרשרת שעל צוארה וקראה לו בקול רועד אבאאא. עכשיו הגיע תורו של הזקן, והוא התעלף. ההתרגשות במחלקה היתה רבה. הרבה דמעות ירדו במיון באותו יום. חלקם של קרובי הפצועים וחלקם של קרובי ההרוגים הי"ד. אולם בו בזמן שחלק אבדו את קרוביהם, זכו כולם לקורטוב נחמה להשתתף בשמחת הבת האבודה והאב שהיה שכול במשך שנים רבות, עד שזכה בהשגחה פרטית בדרך לא דרך, למצא את בתו האהובה.