זכוכית הכסף

מאת: הרב כתריאל משולמי:

זכוכית הכסף.

מעשה באדם אחד שהפרוטה לא הייתה מצויה כל כך בכיסו, אולם הוא היה ידוע כבעל צדקה ומכניס אורחים גדול. לימים התעשר האיש, ולמרבה הפלא נטש את הנהגתו, ונהיה קמצן גדול וחדל להביא עניים לביתו וגם לתת צדקה. לימים נזדמן רב גדול לעיר, וכששמע על אותו עשיר קמצן החליט ללמדו מוסר. הוא בא לביתו, וניצב בחדרו המפואר של האיש וליבו בוכה מצער. ואולם בעל הבית כלל לא נתן דעתו עליו, שכן באותה עת עמד ליד המראה הגדולה, תקן שפמו, סרק את שערו והתבונן על פניו בשימת לב יתרה. "את מי אתה רואה בזכוכית שאתה מתבונן בה?" שאלו הצדיק.

"כלום אינך יודע", השיב ובעל הבית ותמיה על פניו, זוהי מראה! ואת עצמי אני רואה בזכוכית זו". "ואת מי אתה רואה מבעד לזכוכית הזו?" שאלו הרב והוליכו אל שמשת החלון. "מה השאלה? "מבעד לזכוכית זו אני רואה את האנשים שברחוב, אנשים רבים, גדולים, קטנים…" לרגע שתק הרב ואחר הרים עיניו ונעץ מבטו בפני איש שיחו. ושאל בקול מוכיח: "מדוע מבעד לזכוכית המראה נשקפת דמותך בלבד, ואילו מבעד לזגוגית החלון ראית אנשים רבים?"

"פשוט מאוד", השיב האיש, "זכוכית החלון אינה מרוחה בשכבת כסף, ולכן אפשר לראות מבעדה את העולם שבחוץ. אך כשמורחים את אחד מצדדיה במעטה של כסף, אז הופכת היא למראה, ואין האדם מסוגל לראות דרכה את אחרים אלא רק את עצמו!" אכן, אמר הרב: "כל עוד לא היית משוח בכסף ובעושר, ראית שיש אנשים רבים, הזקוקים לעזרה, אך מאז שנעשית משוח בכסף כזכוכית המראה, אתה רואה רק את עצמך, ואינך רואה איש זולתך. הגיע הזמן שהקב"ה יטול ממך את מעטה הכסף, ואז תוכל לראות גם אנשים אחרים. לשמע הדברים נבהל העשיר מעצמת התוכחה, והבטיח לחזור לקדמותו, והחל לתת צדקה לעניים כבעבר.