סיפור עקבות בחול

לכבוד ידיד נפשי ואהובי: כמה מוחשי זה לראות את הפתגם שאומר: "כשם שהאויר נצרך ומזון חיוני לנשימה, כך האמונה נצרכת והיא מזון רוחני לנשמה". וכשנתחזק במוסר לחיזוק האמונה, נוכל לראות בצורה מוחשית איך שהקב"ה איתנו בכל עת, אפילו בזמנים הקשים של חיינו.
דוד המלך אומר:

"לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת"

(תהלים צב, ג): בא וראה ידיד נפשי היקר, כמה דוד המלך עליו השלום היה מאמין גדול באמונה חושית ולא רק שכלית. ישנם אנשים שהם עובדי ה' ושמחים בעבודתו, וזאת מתי? כשטוב להם! כשיש להם כסף, כשיש להם בריאות! כשיש משפחה טובה, או אז הוא מאמין בה', אז הוא מתפלל בהתלהבות ומקיים מצוות. וזאת מפאת שהוא מרוצה!
על כך אומר הכתוב "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" כשטוב לך, והשמש זורחת ומאירה בעבורך, כשאתה במצב של בוקר מלא חסדים, על מצב כזה בחיים דבר פשוט הוא כשהאדם לא מפסיק להודות לה' על חסדיו המרובים בכל רגע ורגע בחיים.
מעלה אחרת היא, אם תמשיך להיות עם אמונתך – גם בלילות! כלומר, גם כשיש לך מצבים של לילה ואפילה, והחושך יכסה ארץ, והנך מרגיש שהנך מתמודד לבד מול חיות היער בעולם הזה, בכל זאת תהיה דבוק עם התורה ועם האמונה. ותקבל את הייסורים בהבנה שעוברת עליך תקופה של נסיון והתמודדות.
כי לפעמים מעמידים את האדם בניסיון, ורוצים לראות את מידת החוזק הרוחני שלו. לפעמים אמורים להיפתח שערים גדולים לאדם, שערי רפואה, שערי הצלחה, שערי פרנסה, אמורים להיפתח לו שערים עצומים! וכשהקב"ה פותח את השער, אז הוא פותח אותו עד הסוף בשפע רב. אולם הקב"ה מנסה את האדם האם הוא ראוי לשערי תשועה אלו? לכן הקב"ה מביא לו ניסיונות לפתע פתאום בלי שום הקדמה.
פתאום, או שאין עבודה! או שיש עבודה אבל קשה בפרנסה! שערים סגורים! קשיים בחברה! להיכן שהוא פונה הכל סגור. או אז רוצים לראות האם הוא נשבר או לא?! האם ימשיך להניח תפילין, לשמור שבת, לקיים מצוות?! האם פתאום יפסיק את כל ההנהגות של היראת שמים, משום שהרי הכל רע לו!
על כך אומר דוד המלך "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" המעלה היא שגם בתקופת לילה וחשיכה, גם בזמן שיש יסורים ובעיות, צריך להיות חדור אמונה בה', ולקבל הכל באהבה. תמיד להיות בעל תקוה, בעל תפילה, בעל חזון, בעל אמונה, תמיד תרגיש את הקב"ה שהוא צמוד וקרוב אליך עד אשר הוא נושא אותך על כפיים, וגם בתקופה הקשה ביותר.
וכבר המשילו זאת במשל נפלא, לאדם שחלם חלום: והנה בחלומו הוא מגיע לבית עולמו, ומראים לו את סרט החיים שלו, כל רגע ורגע בחייו, וכל אשר עשה בשנות חייו. והנה לפתע הוא רואה, שהוא הולך על שפת הים מטייל בצוותא עם אלוקיו, ולכל אורך הדרך הוא רואה סימן של פסיעות רגליים.
הוא שואל בתימהון: ריבונו של עולם, של מי פסיעות רגליים אלו? אומר לו בורא עולם: בני, אלה פסיעות רגליך במסלול החיים שלך. ואז הוא מתבונן ורואה שישנם עוד זוג פסיעות המלוות את סימני הפסיעות שלו על שפת הים, ושוב שואל הוא, ריבונו של עולם: למי שייכות הפסיעות המלוות את פסיעותיי?
משיב לו אביו שבמרומים: בני, אלו פסיעות שלי, כביכול, אשר ליוויתי אותך בצמוד אלי בכל משעולי החיים שלך.
והנה ממשיך הוא להתבונן במסע חייו, והוא מגיע לתקופה הקשה ביותר בשנות חייו, עת אשר עברו עליו משברים וקשיים עצומים ונפילות בכל תחומי החיים: הן בבריאות, הן בפרנסה, הן בלימוד, הן בשלום בית, הן בחינוך הילדים, ומצבו הנפשי הולך ומתערער, ומתחיל לחשוד שכולם עושים לו הפוך ממה שהוא מצפה מהם, וכל העולם נגדו לרעתו… וכאן הוא רואה לתדהמתו, שהפסיעות המלוות נעלמו.
ואז הוא שואל בכאב וכמעט בזעקה…
אלוקים, הרי אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך – תלך איתי צמוד לאורך כל הדרך, והנה הבחנתי, כי בתקופות הקשות של חיי צעדתי לבד! מדוע ריבונו של עולם? מדוע דוקא בתקופה הסוערת ביותר בחיי, נעלמו עקבותיך? מדוע דוקא בזמנים שנזקקתי לך ביותר, עזבת אותי והשארת אותי לבד להתמודד בג'ונגל החיים?
הוא נסער על היותו עזוב בודד וגלמוד ביער הג'ונגל של החיים. ולפתע שומע הוא קול אבהי, רך מרגיע ומלטף: בני יקירי, בני אהובי ומחמד עיני, אוהב אני אותך יותר מכל, ולעולם לא אעזוב אותך!

אם כן שואל הוא בחרדה מדוע נשארו עקבותי לבד במשעול החיים?

משיב לו אבאלה שבמרומים: אוי נשמה טהורה כמה קליפות ומסכים מסתירים ממך את האמת הצרופה, כי ההפך הוא הנכון! דוקא בתקופה הקשה הזאת של חייך, הייתי צמוד אליך קרוב מאד, ונשמה יקרה מה שאת רואה רק זוג אחד של עקבות בכל משעול החיים, לא היו אלה עקבותיך, אלא היו אלה עקבותי שלי כשנשאתי אותך על כַּפַּי.
כן יקירי פסיעות בודדות אלו שאתה רואה, אלו הפסיעות של הקדוש ברוך הוא לבד. אכן ידיד נפשי אחי ורעי זהו הכח להמשיך הלאה במסלול הניסיונות, כי החושך יכסה ארץ, וכדי להתגבר על כל המכשלות בעלטה הכבדה הזאת של החיים זקוקים אנו לטובת המשך קיומה של הנשמה שלנו, לאמונה כמו אויר לנשימה, זהו כוונת דוד המלך כשאמר "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת".
לא רק "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" כשטוב לנו, אלא גם כשבא לאדם נסיונות וקשיים בכל זאת "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" אומרים אנו לבורא עולם ידענו שאתה עושה את כל המעשים, ובזה תהיה לנו נחמה ותקוה שהקב"ה יוביל אותנו בידיו הנאמנות אל המנוחה והנחלה, בדיוק כפי שעשה לאבותינו הקדושים והטהורים.
ומה באמת יכול לתת לאדם את הכח והעוצמה, להיות חדור אמונה ודבקות בה' גם בתקופת החשכה והאפלה? זו התורה! (תהילים קיט, צב):

"לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי",

התורה היא השעשועים של האדם. היא הנותנת לנו את שמחת הלב האמיתית (תהילים יט, ט):
"פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב",
ואת הכח להתקיים יום אחר יום, ואפילו בלילות.