הכרזה משונה במטוס

אהרן דב הלפרין

בסוף קיץ תשמ"א, נסעתי לבקר אצל שלוחי חב"ד בלוס אנג'לס וסביבותיה."..

ביום השלישי לשהותי בקליפורניה, באותו ביקור ראשון, ביקרתי בבית-חב"ד בס. מוניקה. הייתי במקום כחמש שעות. שוחחתי עם השליח חב"ד בעיר, הרב לויטנסקי, וראיתי מקרוב את הפעילות המתבצעת שם עם סטודנטים. לאחר תפילת מנחה הרב לויטנסקי חיפש לי 'טרמפ' שיסיעני חזרה ללוס-אנג'לס, שם היתה אכסניית הקבע שלי בשבוע הביקור.

במקום היה יהודי חובש כיפה, כבן ארבעים שנכנס לבית-חב"ד לתפילה מנחה, וכששמע שמחפשים מישהו שנוסע ללוס-אנג'לס הציע את עצמו.

את שמו של היהודי לא שכחתי עד היום. לא בגלל כושר הזיכרון המעולה שלי כמו בגלל שמו המאוד לא-שגרתי: חיים ויצמן. לא. אין לו שום קירבה משפחתית, לדבריו, עם חיים ויצמן ההוא. על-כל-פנים, לא לפי מה שידוע לו.

כשהתוודענו אחד לשני, במהלך הנסיעה, הסתבר כי בפיו של מר ויצמן סיפור מדהים :

חיים נולד בבוסטון, להורים שומרי מסורת. בגיל צעיר יחסית עברו להתגורר בהונג קונג, לשם נקרא אביו לנהל סניף של חברה מסחרית גדולה. בהונג-קונג, במשך השנים, התרחקה המשפחה לחלוטין מענייני היהדות והמסורת וחיים גדל כילד מערבי לכל דבר.

לאחר שסיים את התיכון נשלח ללמוד באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בשלב זה לא היה לו אפילו קשר קלוש ליהדות ולמסורת. באוניברסיטה הכיר נערה לא יהודייה וכעבור כמה שנות ידידות עמדו להתחתן.

כאן התחיל החיכוך הגדול עם הוריו. למרות התרחקותם מהמסורת לא היו מוכנים בשום פנים ואופן להשלים עם כך שבנם יתחתן עם גויה. הוויכוחים הרבים הביאו כל הזמן לדחיית החתונה, עד שהגיע שלב מסויים שבו לא הסכים לוותר עוד, ובביקורו האחרון בהונג-קונג, באחת החופשות, הודיע להוריו חד-משמעית: בשבוע הבא אני מתחתן. אתם רוצים – בואו עמי לחתונה בלונדון. אינכם רוצים – תישארו בבית. ההורים הודיעו לו: אנחנו נשארים בבית.

"בתחילת השבוע" - מספר חיים - "מיד לאחר החופשה, עליתי על מטוס ללונדון. בדרך היו כמה חניות-ביניים, ולקראת סוף הטיסה ממש לפני הנחיתה בלונדון, שמעתי לפתע הכרזה מאוד משונה ברמקול: "לתשומת לב הנוסעים – אם יש במטוס יהודי הוא מתבקש לפנות לאחד מאנשי הצוות".

"לא ידעתי מה לחשוב. פעם ראשונה בחיי שיוצא לי לשמוע הכרזה משונה כזו במטוס. מבלי לחשוב פעמיים, קמתי ממקומי, הצגתי עצמי בפני אחת הדיילות, וזו הובילה אותי לקידמת המטוס, ל'מחלקת העסקים'. להפתעתי הרבה ראיתי שם יהודי עטור זקן כשלידו עומד הדייל הראשי. הדייל התנצל בפניי על ההכרזה המשונה: 'לעולם איננו נוהגים לעשות זאת. אבל היהודי הזה מטרטר לנו את המוח מתחילת הטיסה שיש איזה יהודי במטוס והוא מוכרח לפגוש אותו. הוא ניסה לחפש בעצמו ולא הצליח. כל הטיסה סירבנו. אבל עכשיו, לפני הנחיתה, לא היינו מסוגלים לעמוד בלחצים שלו. אם אינך מעוניין לשוחח עם האיש הזה' - ממשיך הדייל הראשי - 'אתה רשאי לשוב מיד למקומך. אם אתה מוכן לשוחח עמו - הנה האיש. ושוב המון סליחות על ההכרזה במידה שהביכה אותך.'



כמובן שהסתקרנתי ונשארתי לשוחח עם היהודי. היהודי כנראה התרגש קצת. הוא התחיל לדבר אתי במהירות, הוציא איזה ספר מהתיק שלו ונתן לי באומרו: "זה מהרבי מליובאוויטש". אמרתי לו: "בן-אדם, תירגע. תגיד לי בדיוק מה כל העניין". ואז הוא מספר לי סיפור כזה:

"אני איש עסקים שעוסק באבנים טובות. אני נוסע הרבה בעולם ואני מקורב לרבי מליובאוויטש. לפני שבוע הייתי אצלו ב"יחידות" וגם סיפרתי לו שאני נוסע להונג קונג וללונדון. לפני שיצאתי ממנו הוא נתן לי ספר "תניא" – איזה מהדורה חדשה שהדפיסו – ונתן לי ברכת הדרך. אחר-כך הוא נתן לי עוד ספר כזה ואמר לי: "לפעמים גם בטיסה פוגשים יהודים – אז שיהיה לך עוד תניא ביד".

"שאלתי את היהודי מה בדיוק כתוב בספר הזה ולא הצלחתי להבין ממנו אף מילה. פתחתי את העמוד שבו היתה הסימנייה וביקשתי ממנו שיגיד לי לפחות מה כתוב בעמוד הזה. הוא הקריא לי ותרגם לי לאנגלית. את רוב הדברים לא הבנתי בכלל. הבנתי רק קטע אחד שבו כתוב שאפילו היהודי הגרוע ביותר מוסר את נפשו על קידוש ה' ואיכשהו זה התקשר לי מיד עם מה שההורים שלי צעקו לי כל הזמן שגם ליהודי הכי גרוע אסור להתחתן עם גויה.

"הודיתי ליהודי שנתן לי את הספר והמשכתי בדרכי. במוחי החלה להתרוצץ כל הזמן המחשבה על צירוף המקרים הזה ומרגע לרגע היססתי יותר האם באמת אני עושה צעד נכון בחתונה הזאת.

"כעבור יומיים הודעתי לחברתי שיש לי הרגשה מאוד לא נוחה וטובה לגבי כל העניין ואני מוכרח להיות עם עצמי לזמן מסויים בטרם אחליט מה לעשות.

עוד באותו לילה צלצלתי להורי, וסיפרתי להם את כל הסיפור, לשמחתם והפתעתם הגדולה. אבי הציע לי לנסוע לניו-יורק, לסבא, כדי שילמד אותי קצת יהדות ויהיה לי מושג טוב יותר בכל הנושא של חתונה ונישואי תערובת. וכך אמנם עשיתי.

"את ספר התניא שהרבי שלח לי אני שומר עמי עד היום. וכבר הייתי גם כמה פעמים בהתוועדויות שלו. אינני חסיד ואולי גם לא "יהודי חרדי" במלוא מובן המילה, אבל יותר ממסורתי. הקמתי בית יהודי, אשתי בת למשפחה שומרת שבת מניו-ג'רסי. אני משמש כמרצה בכיר למינהל ושיווק ומסתובב הרבה בקליפורניה. כשאני מזדמן לבתי חב"ד, כמו היום בס. מוניקה, ואני רואה את הסטודנטים הצעירים ששלוחי חב"ד מנסים לקרב אותם ולהציל אותם מהתבוללות - אני מספר להם את הסיפור שלי, מוציא להם את ספר התניא - היום יש לי כבר גם תרגום באנגלית - פותח להם עמוד כב, ומקריא להם את השורות שבזכותן ניצלתי אני מהתבוללות..."