ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז נספו ארבעת בני משפחת אילי ההון היהודים, משה סאבא, רעייתו, בנו וכלתו, מעל שמי מקסיקו-סיטי * בראיון ראשון מאז האסון עם חיים סאבא בן ה-19 - צעיר שהפך למיליארדר בעל כרחו * מסמך מרטיט, מרגש ומטלטל.
בגיל תשע עשרה וחצי, הפך חיים סאבא, בנם של משה ורעייתו, למיליארדר הדתי הצעיר בעולם. מיליארדר בעל כורחו. על כתפיו נפלה הירושה המשפחתית, הממזגת מטעני תרבות גדולים לצד עשירות חומרית מופלגת.
השבועות שחלפו מאז עלו הוריו בלהב אש השמימה, חישלו את חיים סאבא הצעיר. געגועים בלתי נגמרים להוריו שעזבוהו לאנחות, תוקפים אותו מפעם לפעם, בעיקר בלילה. ליבו נצבט על שלא צבר עוד שעות איכות במחיצת אבא, ולא קיבל עוד תוכחות מוסר מפיה של אמא, שהייתה רבנית לכל דבר, ועבור רבות מנשות הקהילה שימשה דמות רוחנית נערצת. כמי שהגיעה מבית חרדי אדוק ושמרני, השתיתה האם את הבית על מבועי היהדות החרדית האותנטית ושמרה על קו בלתי מתפשר. האבא, היה מחדיר אל הבית אלומות של אהבת תורה, ושימש דוגמא בעצם הקפדתו על ערכיו, חזותו ואמונתו.
אבל הוא מפוכח עד כדי אכזריות עצמית. תודעתו יצוקה היטב, והריאליות שלו חצובה בסלע. מאז חזר מבית העלמין מנסה חיים סאבא הצעיר לתמרן בין ההריסות והשברים. הוא מתאמץ להושיט את הסירה המשפחתית בתוך ים גועש של אבל, שכול וחלל גדול, כשאלפי זוגות עיניים במקסיקו היהודית מביטים עליו, עוקבים בדריכות, משתאים לדעת היצליח במשימתו הכבדה.
"אני יודע שיש לי עול כבד על הצוואר", אומר חיים סאבא ברגע של גילוי לב, לאחר דקות ארוכות של מחשבה מעמיקה. "אני בטוח שה' נותן לי את הכוחות, אחרת הוא לא היה לוקח ממני את אבא ואמא".
החיים שלפני האסון
המשתתפים במסיבת בר המצווה שערך משה סאבא ז"ל לבנו חיים לפני שש שנים, לא ישכחו את המאורע הנדיר לעולם. מלון המלך דוד במרכז ירושלים, שנשכר עבור השמחה, נשטף באורחים רבים מכל רחבי העולם. משה סאבא השקיע את כל אשר לו בהפקת האירוע המציין בחגיגיות את יום בוא בנו אל נועם עול התורה והמצוות.
בזה אחר זה נהרו אל האירוע גדולי התורה הספרדיים, מישראל ומחוצה לה. גלימותיהם ההדורות של כל הראשונים לציון קישטו את שולחן המזרח.
משה סאבא עצמו, עמד כל העת סמוך לפתח האולם, וקיבל את כל אחד מגדולי התורה בכבוד השמור למלכים ורוזנים. הוא התעקש שחתן בר המצווה הנרגש יקבל ברכות מרבני ישראל, ודאג להטמיע בו ערכים של אמונת חכמים והערצת לומדי תורה בצורה מעוררת התפעמות.
רק בשתיים לפנות בוקר, כאשר אחרון החוגגים עזב את האולם, התיישב משה בפינת לובי המלון, והכניס דבר מאכל אל פיו, לראשונה באותו ערב.
מני אז, הוטמעו ערכי אהבת לומדי התורה עמוק בתוך תודעתו של הנער הצעיר, שלמרות מעמדו המשפחתי, הוא ניחן בצניעות טיפוסית, על גבול הביישנות. הוא לא מתקשט בייחוסו, ואינו מתנשא על בני גילו.
באלו ישיבות למדת?
"כילד, למדתי ב'מרכז משה', כאן במקסיקו", מספר חיים סאבא. "לאחר מכן, בגיל 13, נסעתי לארץ, "כאשר התבגרתי והגעתי לגיל של ישיבה גדולה, הלכתי ללמוד בישיבת קול תורה בעקבות אחי, אברהם-אלברטו".
"כשבאתי לישיבה, לא הבנתי את השיעור, הוא היה מאוד קשה עבורי להבנה. בין היתר בגלל העברית. אז ידעתי לדבר רק ספרדית. כל לילה הייתי הולך לביתו לאחר השיעור, בכדי ללמוד איתו ולחזור על השיעור שלא הבנתי. הייתי מדבר איתו שעות, מדי לילה, והוא עיצב בי את ההשקפה הנכונה בחיים.
קווים לדמותו של אבא
דמותו של משה סאבא הייתה דמות רבת-אנפין. הוא היה איש עסקים קדוח וממולח. מאידך, ליבו היה רך כחמאה עבור מטרות חסד שהיו קרובות לליבו, ועבורן היה מפזר הון רב.
והיו בו, במשה סאבא ז"ל, צדדי אישיות הרחוקים כמרחק מזרח ממערב מעולם העסקים. הוא היה אוהב ספר, איש הלכה שהתמצא במשעולי הספרות ההלכתית, במיוחד זו שנכתבה על ידי מאורי יהדות המזרח.
חיים, מה היה אבא? מצד אחד איש עסקים, מאידך ידע הלכה. איך אתה מגדיר אותו?
"אולי הרבה אנשים הכירו את אבא איש העסקים, אבל מבחינתי, אבא ואמא היו מעצבי האישיות שלי. אמא שלי הייתה מאוד חזקה ברוחניות. כל החיים שלה היו רוחניות. כל הזמן היו דיונים בבית, כשאמא מתאמצת להעלות את רף החרדיות בבית. עכשיו אני יכול להגיד, שאבא היה מדבר עם הרבנים שלו, הרב דוד יוסף, והרב אליעזר בן דוד. הוא היה משיח בפניהם את צערו כשהוא חשב שהוא נכשל בנקודות מסוימות בחינוכי".
הוא הקריב הרבה בגלל יהדותו?
"בוודאי, המון. אני נזכר עכשיו בביקורו של מלך ספרד במקסיקו. הממשל הזמין את אבא לארוחה יוקרתית עם המלך. כל עשירי מקסיקו ובכירי הממשל היו שם, וביניהם גם האיש העשיר ביותר בעולם. מטעמי כשרות אבא הביא צלחות וסכו"ם חד פעמיים, מפלסטיק, ומנות קרב מהבית. הלכתי איתו. כולם אכלו ממיטב המאכלים שהוגשו שם, ואנחנו אוכלים אוכל פרטי, מצלחות נפרדות. כולם הסתכלו עליו אמרו לו: 'אתה משוגע? זה אוכל מאוד יוקרתי'. אבל לא היה איכפת לו שיראו בו משוגע. למרות שיש מי שמתיר לאכול בצלחות של עכו"ם, אבא החמיר גם בזה.
"היתה לי קביעות ללמוד עם אבא חצי שעה. למדנו יחד 'איסור והיתר', הלכות בישול עכו"ם. פעם שאלתי אותו, במהלך הלימוד: 'למה אתה מקפיד שלא להשתמש בכלים של גויים, הרי זה תבשיל קר'. אבא אמר לי: 'אתה צודק, אבל כולם רואים אותי. יודעים שאני יהודי, אני בדרגה אחרת. אם אני אוכל באותם כלים, לא יבינו למה אני לא יכול לאכול את אותו האוכל. צריכים לראות ההבדל בין יהודי לגוי'.
מה היה סדר יומו?
"אבא היה מתעורר בארבע וחצי לפנות בוקר, ולומד כל יום, בין חמש וחצי לשש, לפני תפילת שחרית. הוא למד הלכה, וסיים את כל השולחן ערוך. אחרי התפילה היה אבא פורש לעסקים, וחוזר לבית המדרש בערב. בין שמונה לתשע וחצי, היה אבא לומד בכולל 'מאור אברהם', יחד עם ראש הכולל, הרב שאול קריידי. ביום ראשון, יום החופש במקסיקו, היה אבא יושב שעות ושקוע בספרי קודש.
"לפעמים, הייתי רואה את אבא בשלוש בלילה, כיצד הוא עוסק בתיק סבוך שלאדם המסרב לתת גט. הוא היה מתאמץ לשחרר נשים מעגינותן".
"אני זוכר שפעם, באמצע הלימוד, הגיעו אנשים לדבר איתו על עסקים. הוא אמר לי: 'תגיד להם, אם אתם רוצים לדבר על כסף, תבואו למשרד בשעות העבודה, כי בשולחן הזה יש רק תורה. אני עובד כי אני צריך פרנסה, אבל זמן ללמוד הוא זמן ללמוד. אני בורח מהמשרד בשביל ללמוד, אז פה אדבר על כסף'?"...
לאלו מטרות אהב אבא לתת צדקה?
"הוא היה נותן הרבה לעניים וכוללים. הוא אמר לי לא אחת: 'החיים שלהם זו התורה. אז שלא אתמוך בהם?'...
מה הזיכרון הכי חזק שלך מאבא?
"הזיכרון הכי חזק הוא העזרה שהוא היה מעניק לזולת. מה שהוא היה עושה כל היום, זה עזרה לאנשים. בכל מה שהקהילה הייתה צריכה הוא היה עוזר.
"והיו גם הרבה מעשי חסד נסתרים, שאני תפסתי אותו בהם 'על חם'", מספר חיים. "למשל: סבא משכיר עשרות דירות לבני הקהילה. לא אחת ראה אבא שוכרים המתקשים לשלם את שכר הדירה לסבא. אז אבא היה שולח לסבא שלי צ'ק עם סכום התשלום המלא, ללא שם, עליו רשם שזהו תשלום עבור דירה פלונית. סבא לא ידע מי משלם את זה".
חיים מחייך. אולי זה החיוך הבודד לו, לאורך השיחה הכאובה: "את אותו התרגיל עשה אחי הגדול, אלברטו, לאבא. לא אחת כשאלברטו שמע על חבר בקהילה שחייב לאבא כספים והוא מתקשה לשלם – הוא היה דואג לשגר לאבא המחאה אנונימית על שמו"...
הרגעים האחרונים בחייהם
"היה להם עיכוב בלתי צפוי", חזור חיים סאבא אל הדקות האחרונות בחייהם של הוריו. דקות שהיו מוקדשות למאמצים שעשו בכדי לשמור על הקפדות הכשרות שהושתתו בביתם, ועליהם שמרו מכל משמר. "בבית שלי אוכלים בשר בהכשר בד"ץ, בית יוסף בלבד. במקסיקו אין שחיטה של בית יוסף, והם הביאו את הבשר מניו יורק. כשהם ירדו מהמטוס ונכנסו למקסיקו, המוכסים בגבול עשו להם בעיות וסירבו לאפשר להם את הכנסת הבשר לתחומי המדינה. אמא שלי סיפרה לי את כל זה בטלפון. בסוף, לאחר שאבא נאבק והפעיל קשרים, הם עלו אל ההליקופטר. רגע לפני, עוד הספקתי לדבר עם אמא. הייתה אז שעת ערב, וסיכמנו להיפגש בבית. חצי שעה אחרי כן, התקשרתי לאמא, ולא היה מענה"...
החלל שנפער בקהילה
הרבה חללים נפערו ביום שבו עלה הנגיד משה סאבא בלבה של אש השמימה. הוא היה מעורה בחיי הקהילה היהודית, עד לאחרון הפרטים. הוא ייצג את הקהילה מול השלטונות, הביא את דברה אל גדולי יהדות המזרח וסייע לכלל ולפרט. הוא עסק בפדיון שבויים, בשחרור עגונות וכמובן – בתמיכה פילנתרופית מרובת היקפים.
בסערת השבר ובמצוקת האובדן, כמעט איש לא שם לב לכך כי ביום שבו נטמן משה סאבא, נותר תפקיד בעל הקורא בבית הכנסת הגדול, כשהוא לא מאויש. סאבא היה הקורא בתורה, וכעת, עם לכתו, נותרה עמדת הקריאה מיותמת.
בשבת שלאחרי ה'שבעה', כאשר חיים סאבא בן התשע-עשרה וחצי עלה עטוף בטלית על בימת הקריאה והחל לקרוא ברהיטות את הפרשה כוותיק ורגיל – התלחשו כל בני הקהילה בינם לבין עצמם, כי הנה, החלל מתחיל להתמלא, והמורשת שהותיר האב, נמשכת.
ההתמודדות עם האובדן הגדול
"למרות השבר הגדול שנגזר מאיבוד שני ההורים, האח והכלה – המשפחה הזו לא איבדה, ולו לרגע, את האמונה התמימה המאפיינת אותה. הם קיבלו באהבה את גזר הדין של הקב"ה, ולא השמיעו רטינה או הטחת דברים כלפי מעלה. כל בני המשפחה מאוחדים באבל הגדול, אבל מאוחדים גם באמונה המדהימה את כל מי שנחשף אליה", מספר הגאון הרב דוד יוסף, שכבר הספיק לבקר במקסיקו ולשהות במשך ימים ארוכים לצד המשפחה.
במהלך תקופת לימודו בישיבה קשר חיים קשרים רוחניים עזים עם רבני הישיבה. עימם בילה שעות לימוד ארוכות, ועל ברכיהם שתה ממעיינות התורה. לאחר שכוס התרעלה נשפכה על חיים ואחיו, הלך הקשר עם רבותיו והתהדק. כאשר הבשורה הגיעה לאוזניהם, נסעו הרבנים למקסיקו בכדי ללוות את חיים ואת בני משפחתו לאורך ימי השבעה.
"הקשר עם הרבנים, הוא אחד הדברים שמחזיקים אותנו שפויים", מספר חיים סאבא. "אם לא התמיכה, העידוד, הייעוץ האינטנסיבי והעמידה הרצופה לצידנו, אני לא יודע איך היינו שורדים", הוא מודה.
סדר יומו של המיליארדר הצעיר
סדר יומו של חיים סאבא, הפך להיות קפדני מאוד מאז נפטרו עליו הוריו.
את הבוקר פותח חיים סאבא בתפילת שחרית עם הנץ החמה. לאחר התפילה, הוא פונה ללימודיו האקדמאים, עד שתים עשרה וחצי, אז הוא הולך לסעוד את ליבו במחיצת אחיו. מיד לאחר הארוחה הוא פונה למשרדי משפחת סאבא, ומשם הוא מנהל את העסקים הענפים שהותיר אביו לאנחות. בשעה שש בערב עוזב חיים את המשרד, והולך לבית הכנסת, לתפילת מנחה וערבית. מיד לאחר התפילה הוא מתיישב בכולל 'ארם צובא', ללמוד בן שעתיים וחצי, עם הרב שאול קריידי, שלמד בחברותא עם אביו. לאחר מכן הוא עובר ללימוד במשך שעה, בכולל 'מאור אברהם', ובשעה תשע בערב הוא חוזר הביתה, אל אחיו ואחותו. "גם אם אני לא נמצא בבית הרבה זמן, אני משתדל למצות את כל הזמן שאני בבית ולמקסם את זה לטובת האחים שלי. אני יושב איתם, משוחח איתם, דואג להם ומשתדל להמשיך את מה שאבא ואמא השאירו לי. אני בטוח שהם מסתכלים עלי ממרומים, ורוצים שאני אצליח במשימה הקשה הזאת, אומר חיים.
נופלת עליך פתאום אחריות כבדה מנשוא, איך יכול נער בגילך לשאת במעמסה הזו?
אני אגיד לכם את האמת: "אני חושב שאם ה' נתן לי את זה, הוא נתן לי גם את הכוח. הרב שלי אומר שאני שליח משמים להמשיך את המורשת. אז אם הקב"ה רוצה שאהיה שליח שלו, הוא חייב לתת לי כוח, הוא חייב לתת לי חכמה. הוא חייב לתת לי הכל. ואני בטוח שהוא ייתן" - - -
